מלא את פרטיך ונחזור בהקדם

תחילה יש לברר מהי כוונת השואל 'מדוע ה' ברא את העולם':
שמא השואל שואף להבין מה היתה הלוגיקה של האלוקים? מה היו המניעים הפסיכולוגיים שלו? מה הלחץ שלו?
שמא הנחת היסוד של השאלה היא שהעולם הוא רע, דפוק ומיותר, ואם כן בשביל מה היה צריך את הדבר הזה?!
ואולי השאלה היא מצד האלוק – למה הוא צריך את העולם לעצמו? אבל אם כן, מי אמר שיש לו בכלל צורך בזה?! וכי יש לנו הבנה מהי 'לעצמו'?! הרי שום מילה אינה רלוונטית ביחס לאלוק… וכי יכולים אנו לשאול על האלוק מצד עצמו?!?!

יש מקום לשאלה זו בהקשר של 'איך אני נבנה מרעיון בריאת העולם על ידי האלוקים'!!!

תשומת לב לעובדה שהקב"ה ברא את העולם, היא חשובה למשה רבנו בחשיבות עליונה עד שמצא לנכון להודיע לנו דבר זה בתור ידיעה ראשונה – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". אם כן, זהו דבר חשוב מאוד!
כבר הסברנו דבר זה בסוגיית 'דרכי האמורי', ביחס לדברי הרב בעין אי"ה כי "יסוד דעת ה' הוא, שהעולם כולו וכל המאורעות הפרטיים והכלליים, הרי הוא כולו רעיון צדק אחד של החכמה העליונה, הגה פי ה', והבחירה הנתונה לאדם להרים את ערכו המוסרי או להשפילו, היא גם כן בחירה נתונה על כללות ופרטיות גורלו".
הקביעה, שהקב"ה ברא את העולם, היא קובעת שהיש כולו הוא נתון בחשיבות היותר עליונה, האלוקית, וכולו כלול בערך האלוקי, וממילא יש שם צדק וטוב וחכמה היותר נשגבה, אלוקית, השלמות המוחלטת. ואם כך, המשמעות של זה לגבי היא שיש לי מקום לחשוף את השלמות הזו.
הקביעה הזו, שאלוקים ברא את השמים ואת הארץ, אומרת שיש פה חכמה אינסופית, טוב אינסופי. אם אני לא רואה את זה – סימן שאני לא רואה מספיק טוב, ולכן אני קרוא לעבוד במסגרת קביעת היסוד הזו. קביעה זו נכתבה בראש התורה לאמור: דע לך! הערך של העולם הוא כבריאה, – ובריאה פי' מעשה בעל ערך אלוקי מוחלט, – ולכן התורה כולה באה לעזור לך לחשוף את זה. זו התשתית לכל תורת ההדרכה המצוותית, שבאה להראות לנו, לחנך אותנו, לבנות בנו ולחשוף בנו את אותו שגב, אותו קודש, אותו תוכן אלוקי עליון, שהעולם במהותו הוא כזה, ולכן הבה נפעל על פי זאת ובהתאם לכך.
אמירת היסוד של תורת ישראל מתחילה במילים: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". הטיעון שהעולם נברא – לא בא לומר רק את הרעיון הטכני שמהאין המוחלט הופיע היש. זהו רעיון גולמי בהבנת מושג הבריאה, כי עיקר החשיבות בהבנת המציאות כמעבר מאין ליש היא בהסברה שלשמים ולארץ ולכל צבאם אין שום קיום ושום ישות אם לא "שאמרתי ונעשה רצוני", אם לא שהם הביטוי של הדיבור האלקי, של הרצון האלקי. כלומר, מה שמקיים ומחולל ומהווה ומייצר ומעצב את הטוטאליות של המושג 'יש' וכל מה שכלול בו – זה הרצון האלקי, כלומר: האידיאל היותר רדיקלי, היותר עדין, היותר מוחלט, שכל מחשבה מוסרית קונקרטית שנעלה על דעתנו היא כאין וכאפס לעומת השגב של האידיאליזם שבא לידי ביטוי ברצון האלקי. היש כולו הוא בריאה, כלומר ביטוי של הרצון האלקי, כלומר הוא גילום של ערך, של אידיאל, של רעיון, שכל טוב וצדק ואיכות ושלמות שאנו יכולים להעלות על דעתנו – ודאי נמצא בו.

במסגרת זו, בשביל מה נברא העולם?
כותב על כך רש"י בתחילת פירושו לתורה, שהעולם נברא בשביל "בשביל התורה שנקראת 'ראשית דרכו' ובשביל ישראל שנקראו 'ראשית תבואתו'".
תשובה ראשונה היא "בשביל התורה שנקראת 'ראשית'", כאשר התורה היא הראשית פירושו של דבר שהתורה היא המבחר והתכלית של הבריאה. ההתעלות האידיאלית השכלית החכמתית המוחלטת – שזהו התוכן התורני – זה מה שחושף את השלמות האלוקית שביסוד הכל.
תשובה שניה היא "בשביל ישראל שנקראו 'ראשית', שכן אם נגייס את כל משאבי חיינו וכשרונותינו להוציא מן הכח אל הפועל את מה שגנוז במושג הזה ששמו 'ישראל', הרי שהטוב לכל באיכות היותר גבוהה – המתגלה על ידי אומר החיים של עם ישראל – יצא אל הפועל, ובזה העולם יהיה בערכו הבריאתי ויחתם בחותם האלוקי.

בלשון האחרונים,
העולם נברא בשביל 'התגלות השמות האלוקיים', היינו התורה, התגלות המגמה, השלמות, האידיאליות החכמתית, ההולכת ומכוננת את כל מערכות המציאות עד שתתגלה בשיא שלמותה;
או משום ש'מדרך הטוב להיטיב', כאשר הטוב האלוק מתגלה בברואים כאשר גולת הכותרת היא הישראליות, השלמות היותר עליונה של החיים, של המציאות כולה בצורתה החיה.

מאת הרב יוסף קלנר

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *